החלטה בתיק ת"א 35470-09-12

לפניי בקשה לסעדים זמניים שהגישה המבקשת בגדרי תובענה שהגישו המשיבות ואשר ניתן בה כבר פסק דין.

1.         בשנת 2009, בחלוף עשור של מאבקים משפטיים, קבע בית המשפט המחוזי בהליך אחר כי מר א. ר. (להלן: א.), בעלה של המבקשת, חייב למשיבות עם שני אחרים סכום של כ-23 מיליון ש"ח (ת"א (מח'-ת"א) 2369/99). פסק הדין אושר בבית המשפט העליון (ע"א 1562/09, מיום 28.4.11). ביני לביני, כך טענו המשיבות בתובענה שהגישו, החליטו א. והמבקשת לפעול על מנת להבריח את נכסיו של א. למבקשת. כך אף שנותרו זוג נשוי הגר תחת קורת גג אחת, הגישה המבקשת תביעת מזונות פיקטיבית (לפי הנטען), שמכוחה התחייב א. להעביר למבקשת כספים רבים, והשניים החלו לפעול בהוצאה לפועל לגביית ה"חוב". על רקע האמור הגישו המשיבות תובענות שונות, הנוגעות לזכויותיהם ולחובותיהם המשותפים של א. והמבקשת. לא נרחיב בעניין, ונציין רק שהתובענות התקבלו בחלקן, בחודש ספטמבר 2012, תוך שבפסק הדין שניתן הוספה הערה גם ביחס לתביעת המזונות כאל כזו הנחזית כ"תביעת סרק" (ה"פ (מח'-ת"א) 1160/09).

2.         נתקרב לענייננו. התובענה הנוכחית שהגישו המשיבות בחודש ספטמבר 2012 ממקדת עצמה בתביעת המזונות. בית המשפט התבקש, בין היתר, להכריז על תביעת המזונות כפיקטיבית ועל תיק ההוצאה לפועל שפתחה המבקשת (להלן: תיק המבקשת) ככזה שיש להפסיק את הליכי הגבייה בו, להכריז על בטלות ההליכים שנוהלו בו, ולהורות על סגירתו. כן תבעו המשיבות מן המבקשת סך של מיליון ש"ח בגין הנזקים שהסבה להן לשיטתן בפעולות להברחת הכספים של א..

3.         בגדרי התובענה עתרו המשיבות לסעד זמני שיורה על הפסקת העברתם של כספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל של המבקשת, על מנת שלא להפוך את התובענה הנוכחית פלסתר עד תום בירורה. סעד כאמור ניתן על ידי בהחלטתי מיום 28.9.12.

4.         ביום 14.11.12 ניתן בתובענת המשיבות פסק דין בהיעדר הגנה. המבקשת מיהרה ועתרה למחרת היום לביטולו  של פסק הדין. כב' הרשמת הבכירה שוורץ הורתה, לבקשת המבקשת, לעיכוב ביצוע פסק הדין. בירור הבקשה לביטול פסק דין טרם הושלם. כן יצוין כי עם מתן פסק הדין עתרו המשיבות בפני רשויות ההוצאה לפועל לסגירת תיק המבקשת, על יסוד פסק הדין (שרכיב זה בו לא עוכב ביצוע), וניתן להבין כי בקשתן נתקבלה, ותיק המבקשת אינו קיים עוד.

5.         ביום 23.12.12 הגישה המבקשת בקשה, שהיא זו המונחת לפניי עתה. המבקשת עתרה לצו האוסר על המשיבות, וכן על כונס הנכסים מטעמם, להמשיך ולפעול נגד א. לגביית חובותיו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחו המשיבות (להלן: תיק המשיבות). המבקשת סבורה שעד שיבוטל פסק הדין ויבוטל צו המניעה שניתן בגדרו, לא יישאר כל נכס בגינו תוכל המבקשת להיפרע מבעלה בגדרי תביעת המזונות ותיק המבקשת.

6.         המשיבות מתנגדות לבקשה, ולא ארחיב. הן עמדו על קיום דיון לצורך חקירת המבקשת על תצהירה. דיון כאמור התקיים היום, ובגדרו אפשרתי חקירות נגדיות קצרות, שבדיעבד ניתן לומר כי אף בהן לא היה צורך שכן לא האירו נקודות כלשהן השנויות במחלוקת הנחוצות אף להכרעה בבקשה שלפניי.

7.         דין הבקשה - להידחות. בקשת המבקשת נחזית במידה רבה כתמונת מראה של בקשת המשיבות לצו מניעה: המשיבות עתרו לעיכוב הליכי הגבייה בתיק המבקשת; והנה המבקשת עותרת לעיכוב הליכי הגבייה בתיק המשיבות. הקושי המזדקר לעין הוא ששתי הבקשות לסעדים זמניים הוגשו באותו תיק ממש - תובענת המשיבות. בכך אין כל הגיון וצורך. כעקרון, המגיש תובענה הוא היכול להגיש בקשות לסעדים זמניים, על מנת שלא תהפוך תובענתו לאקדמית. אמנם, בית המשפט העליון קבע בשנת 1962, בפסק דין שהמבקשת נאחזת בו בעוז, כי באופן עיוני אין מניעה ליתן סעד זמני גם לנתבע (ע"א 86/62 עולי טהרן נ' ועד בית הכנסת בנימין חקאק, פ"ד טז 1769). ברם אפשרות עיונית לחוד ושימוש בחיי המעשה לחוד. כפי שהדגיש בית המשפט העליון באחת משתי הפעמים היחידות שבהן ראה לעשות שימוש באותה הלכה (האחרת היתה בשנת 1969) הרי שהיישום היה אפשרי שם רק "במקרה שהוא כה חריג בנתוניו" (רע"א 10029/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' הקדש העדה הספרדית בעיה"ק צפת (פורסם בנבו, 14.5.2008)). הגיון הדברים ברור: ככל שנתבע חש צורך בהול בצו שימנע שינוי מצב, הרי אין ככלל מניעה שיגיש תובענה, שבגדרה הבקשה לצו. יוזכר גם כי שני קריטריונים מרכזיים למתן צו הם שיש ראיות מהימנות לקיום עילת תביעה לכאורה (תקנה 362 לתקסד"א), ושהצו הזמני המבוקש ישרת את ההליך העיקרי - שני קריטריונים שקשה לקיימם כאשר מבקש הצו כלל אינו מגיש התובענה.

8.         המקרה שלפנינו, באופן מובהק, אינו כזה המצדיק צו לטובת המבקשת. התובענה שהגישו המשיבות, שעניינה בתיק ההוצל"פ של המבקשת, היא עניין כמעט זר לחלוטין לבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ בתיק המשיבות. תיק ההוצל"פ של המשיבות היה קיים קודם להגשת התובענה, ויתקיים גם לאחריו, בין אם יבוטל פסק הדין בתובענה הנוכחית ובין אם לאו. העובדה שניתן פסק דין בתובענה אינה מעלה ואינה מורידה באשר לעצם קיום תיק ההוצל"פ של המשיבות, הנסמך על פסק דין שניתן בשנת 2009 נגד המשיב. הן רשאיות לפעול בתיק שלהן בלא קשר לשאלה האם תיק ההוצל"פ של המבקשת קיים או נסגר. מה לי אפוא בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ בהליכים שיזמו המשיבות נגד בעלה של המבקשת, בעיצומה של תובענה הנסבה על הליכי ההוצל"פ שיזמה המבקשת נגד בעלה?

9.         חולשתה של הבקשה ניכרת עוד יותר כאשר מעיינים אנו בהרכבה: אין היא אלא שעטנז של טענות, הנסבות על התובענה שיזמו המשיבות נגד המבקשת, צו המניעה שניתן בעניין תיק ההוצל"פ של המבקשת (צו שנבלע כמובן בפסק הדין לעת הזו), ושאלות הכרוכות בפסק הדין שניתן במעמד צד אחד. המדובר במגוון נרחב של סוגיות, שיש קשר דל במיוחד בינן לבין הליכי ההוצל"פ שיזמו המשיבות בתיק אחר, נגד בעלה של המבקשת. בכל מקרה, מקומן של טרוניות המבקשת בסוגיות האמורות ודאי אינו בגדרה של בקשה לצו מניעה זמני. יצוין כי גם החקירה הנגדית מטעם המבקשת היום התמקדה בסוגיות בלתי רלבנטיות בעליל להליך הנוכחי, ודמתה להתכתשות על אודות הליכים משפטיים שהסתיימו בפסק דין חלוט זה מכבר, לא לחקירה הנועדת לקדם את ההכרעה במחלוקת הנסבה על בקשה לצו מניעה זמני. ראוי לציין שניכר כי מטרתה העיקרית של המבקשת היא  לסייע בהפסקת ההליכים נגד בעלה והוצאת הרכוש מידיו; לא בקידום ענייניה המשפטיים שלה, כמצופה מן העותר לסעדים זמניים. יוזכר עוד כי א., בעלה של המבקשת, אינו צד להליך דנן; כך גם כונס הנכסים מטעם המשיבות, האמון על ניהול תיק ההוצל"פ שאת עיכוב הפעולות בו מבקשת המבקשת. 

10.        מן האמור עולה כי בקשת המבקשת אפשרית רק בגדרי תובענה שהיא עצמה תגיש, לא בגדרי התובענה של המשיבות דווקא (שבינתיים יש בה פסק דין). תובענה כזו לא הוגשה, ובשים לב לכך שפסק הדין בתביעת המשיבות נגד בעלה של המבקש הוא חלוט - קשה לראות כיצד תוגש. אף שאלות דוגמת איזה תיק הוצל"פ עדיף - זה בתביעת המזונות או זה בתביעה הכספית - יכול שיתבררו בפורום אחר ובהקשר משפטי אחר, לא בגדרי התובענה שהגישו המשיבות.

11.        יצוין כי אפילו היינו בוחנים את הבקשה בכלים הרגילים של סיכוי תביעה ומאזן נוחות - דינה היה להידחות. על סיכויי התביעה הערנו לעיל. לעניין מאזן הנוחות: על המבקשת להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לה אם לא יינתן צו עד להכרעה בהליך העיקרי (ונניח לשאלה מהו ההליך העיקרי). לעת הזו מצליחות המשיבות לגבות כספים, בעוד שהמבקשת - אינה מצליחה לעשות כן (ויוער כי זו בדיוק היתה מטרת צו המניעה הזמני שניתן על ידי בעבר בתובענה הנוכחית). אין כל טענה כדבעי של המבקשת כי המדובר בנזק בלתי הפיך, וכי אם יתברר שהמשיבות נטלו כספים על חשבונה של המבקשת, לא יהיה בידיה להיפרע מן המשיבות.

12.        נוכח כל האמור לעיל - הבקשה נדחית. משעמדו המשיבות על קיום חקירות, אשר לימדו (הן כפי שניתן היה להעריך מראש, הן כפי שאושרר בדיעבד) שאין בהן צורך לבירור מחלוקות הרלבנטיות לבקשה הקונקרטית שלפניי, לא תישא המבקשת אלא בהוצאות המשיבה הכרוכות בהכנת התגובה לבקשה, ואלה יועמדו על 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: